ברוכים הבאים לגיליון "משכן שלמה". בפרשת השבוע, פרשת וישב, אנו לומדים על יוסף ואחיו, על כוחה של אמונה ועל השגחה פרטית שמלווה את האדם גם בתוך הבור החשוך ביותר. יהי רצון שדברי התורה יאירו את שולחן השבת שלכם בשמחה ובאחדות.
"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו... אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף".
חז"ל במדרש אומרים: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". לכאורה, הבקשה של יעקב אבינו לישב בשלווה לאחר שנים של התמודדות עם עשו ועם לבן היא בקשה לגיטימית. מדוע אם כן "קפץ עליו רוגזו"?
פרשת וישב מלמדת אותנו יסוד עצום בהנהגת העולם. השלווה האמיתית איננה היעדר קשיים, אלא היכולת לראות את יד ה' בתוך הקושי. יעקב אבינו חשב שהגיע אל המנוחה והנחלה, אך הקב"ה מגלגל מהלך אלוקי שעתיד להוביל את עם ישראל למצרים, ומשם לגאולה ולמעמד הר סיני.
סיפורו של יוסף הוא המודל הקלאסי של "ירידה לצורך עליה". הוא נזרק לבור, נמכר לעבד, ויורד למצרים – המקום הטמא ביותר. אך דווקא שם, בתוך החושך של בית האסורים, צומחת הישועה. יוסף לא מתייאש. גם בבית פוטיפר וגם בבית הסוהר, הוא מוצא חן, הוא פועל, הוא מצליח.
הטרגדיה הגדולה של מכירת יוסף מתחילה ברובד דק של תקשורת ופרשנות. התורה מעידה: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם... וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".
חוסר היכולת "לדבר לשלום" יצר נתק. יוסף, מצדו, מביא את "דיבתם רעה" אל אביהם. האחים רואים ביוסף רודף שרוצה לנשל אותם, ואילו יוסף רואה בחלומותיו שליחות אלוקית. כל צד משוכנע בצדקתו, והתוצאה היא חורבן וגלות.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו את סוד ה"לדון לכף זכות". אם האחים היו מנסים להבין את יוסף, או אם יוסף היה מוצא דרך אחרת להוכיח את אחיו, ההיסטוריה הייתה נראית אחרת.
בחיים שלנו, הרבה מחלוקות נובעות מפרשנות מוטעית של המציאות. אנחנו רואים מעשה של חבר או בן זוג, ומיד נותנים לו פרשנות שלילית ("הוא עשה את זה דווקא", "לא אכפת לו ממני").
ראובן אומר לאחים: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה".
שאלה לדיון: מדוע ראובן הציע לזרוק אותו לבור (מקום מסוכן עם נחשים ועקרבים) כדי "להציל אותו"? האם לא היה עדיף להגיד פשוט "אל תהרגו אותו"?
תשובה אפשרית: ראובן ידע שהאחים מלאים בכעס. אם היה מתווכח איתם חזיתית, הם לא היו מקשיבים. הוא היה צריך למצוא פתרון שיספק את הכעס שלהם כרגע, כדי להרוויח זמן ולחזור להציל אותו אחר כך. זוהי חכמת מנהיגות.
ילדים יקרים, בפרשה שלנו יעקב אבינו נותן ליוסף מתנה מיוחדת – "כתונת פסים". זה היה מעיל יפה וצבעוני. האחים של יוסף קינאו בו מאוד. הם חשבו שאבא אוהב רק את יוסף.
אבל האמת היא שכל אחד מאיתנו מיוחד במשהו אחר. יוסף היה מיוחד בחלומות ובחכמה, ויהודה היה מיוחד בגבורה ובמנהיגות.
הקנאה היא דבר לא טוב. כשאנחנו מקנאים בחבר שיש לו משחק חדש, אנחנו שוכחים להסתכל על הדברים הטובים שיש לנו. ה' ברא לכל אחד כישרון מיוחד. במקום לקנא, בואו נפרגן! אם לחבר יש משהו טוב, נשמח בשבילו.
הידעת?
העיר שבה יוסף הלך לחפש את האחים נקראת "דותן". עד היום יש מקום כזה!
(הסתכלו בציורים וספרו את הסיפור בעל פה)
עזרו ליוסף להגיע מחברון למצרים
יוסף הצדיק עמד בניסיון מול אשת פוטיפר במצרים, שהיא סמל לתרבות זרה. גם החשמונאים עמדו מול התרבות היוונית. הכוח של יוסף לעמוד על העקרונות שלו ועל הזהות היהודית בתוך הטומאה, הוא הכוח שליווה את המכבים לנצח את היוונים. יוסף הוא ה"נר" שמאיר בחושך.
כאשר יהודה עומד מול תמר והיא מראה לו את החותמת והפתילים, יהודה היה יכול להתחמק. אבל יהודה בוחר בדרך האמת ואומר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי".
זוהי הגדולה של מנהיג אמיתי. מנהיג הוא לא אדם שלא טועה, אלא אדם שיודע לקחת אחריות על הטעויות שלו ולתקן אותן.
"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". רש"י מפרש: מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
כשהראש או הלב של האדם ריקים מ"מים" (משל לתורה ולתוכן חיובי), הם לא נשארים ריקים באמת. מיד נכנסים לשם "נחשים ועקרבים" – מחשבות שליליות ודאגות. כדי להינצל מהרע, חייבים למלא את הכלי בטוב.
השנה פרשת וישב נקראת בסמיכות לחנוכה. נר ראשון של חנוכה יודלק ביום ראשון בערב (מוצאי שבת קודש, לאחר ההבדלה). יש להכין את השמנים והפתילות. "כל השמנים כשרים לנר חנוכה, ושמן זית מצווה מן המובחר".
שבת פרשת וישב (כ"ב כסלו תשפ"ו)
| כניסת שבת | 16:18 |
| יציאת שבת | 17:19 |
| רבנו תם | 17:51 |
*הזמנים לפי לוח אור החיים